<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ט'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ואלו מגלחים במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים נידויו ומי שנשאל לחכם והותר, ומפרש בגמ' (י"ז ב') שלא היה להם פנאי לגלח ערב הרגל, אבל אם היה להם פנאי לגלח ערב הרגל ולא גילחו אסורין, ואמרינן בירושלמי (שם פ"ג ה"א) מבית השביה, סברין מימר שהיה חבוש אצל גוים אבל אם היה חבוש אצל ישראל לא, אית לך מימר אפילו היה חבוש אצל ישראל שאין ערב לאדם לגלח בבית האסורים, יש שרוצים לומר דאדם שגלח ערב הרגל מותר לגלח ברגל דטעמא מאי אין מגלחין ברגל כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולין (מו"ק י"ד א') וזה לא נכנס, ונראה דאסור, חדא מדלא חשיב ליה בהדי ואלו מגלחין במועד מי שגלח ערב הרגל ועוד הרי שאבדה לו אבדה ערב הרגל שנאנס ולא גילח אפ"ה אסור לגלח במועד, ואפילו אומן שאבדה לו אבדה, וכי תימא שאני התם דלא מוכחא מילתא אבל הכא מוכחא מילתא שגילח ערב הרגל, הא ליתא דלאחר שגילח ברגל לא מוכחא מילתא שגילח ערב הרגל אם לאו, כדאמר אביי (שם) יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין, ה"נ הכא מי שגילח ערב הרגל יגלח ברגל ומי שלא גילח ערב הרגל לא יגלח ברגל.
